דעת אמת

השכל והרגש יצאו לטיול במדבריות של אוקלהומה

כשהשכל רצה לתכנן את המסלול, הרגש התנגד ורצה לעשות הכל באופן ספונטני. 'אולי רק נגדיר זמן לטיול' ניסה השכל, אך הרגש בשלו.. 'נחיה ונראה', 'מה שיהיה יהיה'.
השכל ניסה לשכנע ולומר שיש מכשולים, בורות, כבישים, יש לנו מידע על כך, אבל הרגש בשלו: 'תן לחיות', ' גם כך הכל מקרה'. בשלב מסויים השכל והרגש מצאו עצמם באמצע המדבר ללא מים, לאחר שהרגש לא הסכים להאריך את המסלול בעוד מאה מטרים כדי להגיע למעיין הקרוב. הם התארגנו לשינה. השכל אמר לרגש שכדאי לישון בצד הכביש, הרגש, לא הסכים ואמר שזה מטופש לישון בצד הכביש כשאפשר להנות מחום הכביש שהתחמם במשך היום, בלילות הקרים של המדבר. השכל ניסה לדבר להגיון של הרגש אך ללא הועיל, ניסה לדבר אל ליבו, אך ליבו מלא תאוות ומאוויים רגעיים. לבסוף השכל ישן בצד הדרך תחת עץ והרגש ישן על הכביש.

באמצע הלילה, נשמעה מרחוק נסיעת משאית אדירה שהתקרבה אל הרגש ששכב לו על הכביש. השכל החל לקרוא לרגש אך הרגש התענג על החום הנפלט מן האספלט השחור. המשאית התקרבה ואיתה גם צעקותיו והפצרותיו של השכל. המשאית היתה קרובה מאוד, נהג המשאית הבחין במשהו מוזר ששוכב על הכביש, היה זה הרגש כמובן, הוא צפר כמטורף אך ללא הועיל. כשהתקרב אל הרגש מחק מטרים בודדים, בלם והסיט את ההגה לצד.

השכל נהרג במקום!!

[ כמה עצוב הוא העולם שכל כולו בנוי על מאוויים, פיתויים, רגשות מטעים ללא שימוש באיבר החשוב ביותר: דעת], נערך ע"י דעת אמת